מדוע סיכויי ההצלחה של עסק חדש קטנים?

בחינת נתונים סטטיסטיים מעלה כי ברמה האובייקטיבית, סיכוייו של עסק חדש להצליח קטנים עד קטנים מאוד. מרבית העסקים נסגרים עקב צבירת הפסדים וכתוצאה מהיקלעות לקשיים פיננסיים. בשנת 2017 נסגרו יותר מ- 43 אלף עסקים, בעוד מספר העסקים החדשים שנפתחו עמד על כ- 47 אלף. נתונים אלו מצביעים על שיעור כישלונות גבוה באופן קיצוני ביחס לשיעורי ההצלחה. מחקר סטטיסטי של חברת דן אנד ברדסטריט מעלה כי 50% מהעסקים נסגרו מחוסר כדיות כלכלית, 30% נסגרו כתוצאה מהחלטות עסקיות שגויות ו- 20% כתוצאה מקשיי תזרים. עוד עולה כי שיעור העסקים הקטנים מתוך אלו שנסגרים מהווה 99%.

מדוע אם כן סיכוייו של עסק קטן לשרוד, ובפרט של עסק חדש נמוכים כל כך?

הסימפטומים לכישלונות רבים ומגוונים ואולם ניתן לחלץ מכנה משותף אחד שמהווה את הסיבה העיקרית והוא ההכרח של בעל העסק ללמוד בזמן קצר, להכיר ולהתמודד עם מכלול שלם של עניינים שמחייבים כל עסק באשר הוא. אילו הייתה התעסקותו של בעל העסק בעניינים שקשורים לפעילות הליבה של העסק בלבד (קרי יצור מוצרים, מתן שירותים וכדומה) סביר היה ששיעור הכישלונות היה צונח ואולם זה לא המצב. על מנת להפעיל עסק נדרש לשכור עובדים, לעסוק בכספים, לעסוק בשיווק ובמכירות, בתפעול, להתנהל מול רשויות, להתמודד עם הפתעות בלתי צפויות ועוד. כל אלו דורשים ידע. לנהל עובדים צריך לדעת שאם לא כן התפוקה שלהם תפחת והתחלופה תהיה גבוהה, לנהל כספים בעסק צריך לדעת, זה לא דבר שנולדים איתו וזה גם לא יכול להתבסס על אינטואיציה (אולי רק בשלבים הראשוניים של העסק), שיווק ומכירות זו התמחות בפני עצמה, קל מאוד להיגרר להוצאות שיווק גדולות שאינן מביאות תועלת.

מרבית היזמים לא שמים דעתם על אלו ומניחים שהם יוכלו להתמודד בעצמם בבוא העת. ואכן בתקופה הראשונה הכל נראה פשוט יחסית. השיווק מתכנס ליצירת תקשורת אישית עם מעגל לקוחות מוכר ואמפטי, ניהול הכספים הוא עניין של מה בכך (היות והיקף הפעילות מצומצם), ישנם עובדים בודדים בעסק והניהול מתבסס על חברות והבנה וקשיים מיוחדים עדיין אין, ואולם ככל שהעסק גדל הצורך של העסק בלקוחות נוספים גדל, ובאופן טבעי עולה הצורך בפעילות שיווקית, כמות הטרנזקציות הכספיות כבר לא מאפשרת התנהלות חובבנית חסרת ידע והגישה החברית מול העובדים כבר לא מאפשרת שליטה ובקרה ודברים מתחילים לצאת משליטה. הזמן של בעל העסק הופך לנתיב הקריטי והוא מוצא עצמו עסוק יותר ויותר בעניינים דחופים ובכיבוי שרפות במקום בקידום העסק, בשיפור השירות ובהשבחת המוצרים. מצב כזה מוביל מהר מאוד להתדרדרות שתביא לאכזבה מצד לקוחות, לעובדים חסרי מוטיבציה שיחלו לחפש מקום עבודה אחר ולירידה בהכנסות ואלו יובילו במרבית המקרים לקריסה של העסק ולהתדרדרות של בעל העסק לחובות כבדים.

הפתרון לתופעה זו נעוץ בהבנת הבעיה. ההבנה שלבעל העסק אין את הידע המקצועי ואין את משאבי הזמן שנדרשים לצורך ביצוע הפעילות ההיקפית שקשורה בניהול העסק ובשיווק. הכרה בעובדה זו תחייב את בעל העסק להשקיע חשיבה מבעוד מועד, עוד לפני שהקים את העסק, לגבי המשמעויות הנלוות להעסקת אנשי מקצוע בעיתוי שיידרש. לאלו כמובן תהיה השפעה על נקודת האיזון ואולי על ההחלטה של בעל העסק אם נכון לו להקים את העסק אבל עדיף אלף מונים להימנע מהקמת עסק מאשר להקים עסק שעומד לקרוס ולהשאיר את בעליו עם חובות לכל החיים. השימוש בבעלי מקצוע פרילנסרים בתחומי הכספים, השיווק והניהול יאפשרו לבעל העסק למצות את יכולותיו בעיקר העיקרים קרי במוצרים ובשירותים אותם הוא מספק, וזאת על מנת לשמר רמת שביעות רצון גבוהה מצד לקוחותיו.

האם כל עסק יכול להתייעל?

אחת ההגדרות של התייעלות היא ביצוע של משימות לצורך הגעה לתוצאות הנדרשות במינימום משאבים. התייעלות עסקית משמעה להגיע לתוצאות העסקיות (לרווחיות המיועדת) בתוך השקעת תמהיל המשאבים הנכון ביותר. לשאלה מה הוא התמהיל הנכון ביותר אין תשובה אחת. מגוון האפשרויות תלוי במידה מסוימת בגישה סובייקטיבית של בעלי העסק ובהעדפותיהם וכן באילוצים. משמעות הדבר היא כי להגיע לתוצאות הנדרשות אין דרך אחת אופטימלית, אלא מספר דרכים שלכל אחת מהן היתרונות והחסרונות שלה, ואולם מנגד, ישנן אינסוף דרכים לא יעילות להגיע לתוצאות אלו ומדרכים אלו צריך להיזהר שכן הן עושות שימוש מיותר או שגוי במשאבים והמשמעות היא פגיעה ישירה ברווחיות של העסק.

לצורך המחשה ניקח דוגמא פשוטה של קו יצור שמורכב משני שלבים. השלב הראשון מבוצע ע"י מכונה א', כל מחזור פעולה אורך 10 דקות ובאפשרותו לטפל ב- 100 מוצרים בו זמנית. לאחר סיום שלב א' עוברים המוצרים בתהליך למכונה ב', בה מחזור הפעילות אורך 20 דקות ובאפשרותה לטפל ב- 200 מוצרים בו זמנית. כל מכונה דורשת עובד יצור אחד שצמוד לתהליך כולו.

במקרה הזה, חוסר יעילות עשוי להיווצר כאשר קו היצור מעסיק עובד אחד בלבד שמייצר 100 מוצרים בכל מחזור (היות וזוהי המגבלה של מכונה א'). משך הזמן ליצור 100 מוצרים מקצה לקצה יהיה 30 דקות (10 דקות במכונה הראשונה ו- 20 דקות במכונה השניה) ולכן ביום עבודה של 9 שעות יוכל הקו לייצר 1,800 מוצרים. נניח עתה לצורך העניין שבקו היצור היו עובדים שני פועלי יצור, אחד לכל מכונה. במקרה כזה ניתן היה לקצר את מחזור היצור ל- 20 דקות ולייצר בכל מחזור 200 מוצרים, מה שהיה מאפשר לייצר 5,400 מוצרים ביום עבודה מלא. כמובן שתחשיב זה לא לוקח בחשבון את עלויות העובדים ואת שיקולי העלות תועלת ואולם, סביר היה להניח שבמקרה כזה היו 2 עובדי יצור מייצרים רווחיות גבוה הרבה יותר, שכן אם עובד אחד שמייצר 1,800 מוצרים מייצר רווחיות מסוימת, סביר להניח ששני עובדים ייצרו רווחיות דומה ביצור כפול קרי 3,600 מוצרים, ולכן קל וחומר שביצור של 5,400 מוצרים יהפוך קו היצור לרווחי ביותר.

ריבוי האפשרויות להתייעלות נובע ממגוון סוגי המשאבים שמעורבים בתהליך. ככל שמספר סוגי המשאבים רב יותר כך ייתכנו מגוון גדול יותר של דרכים להגיע לתוצאות דומות. ניתן תמיד לחשב ולאתר את הדרך האופטימלית למיקסום עלות/ תועלת ואולם דרך זו היא לאו דווקא תהיה הדרך הנבחרת בסופו של דבר, שכן משאבים שונים, גם אם הם יעילים יותר, מייצרים לעיתים קשיים ואתגרים שמסבכים את הפעילות. הדבר נכון בעיקר בכל הקשור לכוח אדם (ופחות למכונות, בהן ניתן למדוד ולחשב בדיוק את התוצרת).

לשאלה אם לכל עסק יש מקום להשתפר ולהתייעל יש תשובה אחת חד משמעית: כן. ולא זו בלבד אלא שתהליך ההתייעלות הוא תהליך מתמשך שלא מסתיים בפעם אחת, שכן עסק הוא דבר דינמי, הוא חי בתוך עולם דינמי שמשתנה כל הזמן, ספקים ותמחור חומרי הגלם, אופי הלקוחות והביקושים, התחרות והדינמיקה של המתחרים ועוד. כל שינוי בסביבה העסקית, בתוך העסק או מחוצה לו יכולים להשפיע על רמת היעילות שבה העסק מתפקד. אם לדוגמא אופי התחרות השתנה, ייתכן מאוד שהדבר ישפיע על ערוצי המכירות הרלוונטיים ואלו ישפיעו במישרין על אופי פעילות מערך המכירות, שכן אם מערך המכירות התבסס עד כה על סוכני שטח והשינויים בשוק מייתרים ערוץ זה לטובת ערוצים דיגיטליים, הרי שנדרש לשנות ואולי אף להחליף את המערך כולו באנשים בעלי מיומנות אחרת לגמרי. הצמדות לשיטה הקודמת שאולי הייתה מאוד יעילה בזמנו עלולה להביא את העסק לתפקד בחוסר יעילות.

האם עסק רווחי צריך מסגרת אשראי?

כל עסק עלול להימצא בתקופות בהן חשבון הבנק עשוי להיכנס ליתרה שלילית. כמובן שנכון הדבר לגבי עסקים מפסידים והוא נכון בוודאי גם לגבי עסקים שנעים בטווח שבין הרווח וההפסד על ציר הזמן. אולם האם ייתכן שגם עסק שמייצר רווחיות עקבית יימצא בגירעון בחשבונות הבנק? ובכן התשובה היא חיובית.

מצב חשבון הבנק הוא נגזרת של התקבולים והתשלומים של העסק. מצב חשבון הבנק אינו משקף את רווחיות העסק, קרי את תוצאות הרווח והפסד. המשמעות היא שברוב המקרים, הרווחיות (וגם ההפסד) של עסק בחודש מסוים יבוא לידי ביטוי בתקופות ובחודשים שלאחר מכן. מצב שבו חשבון הבנק היה משקף במדויק את הרווח והפסד של העסק היה יכול להתקיים אך ורק כאשר התקבולים והתשלומים היו נעשים במועד התהוותן. כך לדוגמא – תקבולי מכירות היו מופקדים בבנק במועד המכירה של המוצרים, תשלום לספקים היה נעשה במזומן בכל יום ויום ביחס למכירות שבוצעו בפועל (בלי קשר לרשום בחשבוניות או למועדן), הוצאות קבועות כמו שכר דירה, מיסי עירייה, חשמל, שכירת רכבים, הוצאות דלק הנהלת חשבונות, החזרי הלוואות וכדומה היו משולמות בכל יום ויום באופן יחסי למספר הימים בחודש, משכורות היו משולמות ונפרעות על בסיס יומי וכך הלאה.

כמובן שהתנהלות כזו היא בלתי אפשרית לחלוטין וניכרת בה חוסר יעילות מוחלט. גם במצבים שהיא יכולה הייתה להיות אפשרית, היא הייתה מצריכה משאבי כח אדם יקרים לניהול ההתנהלות הזו.

במקום זה, דרך העבודה המקובלת והאפקטיבית בכל סוגי העסקים נגזרת ממדיניות האשראי. לקוחות משלמים על הסחורה אותה רכשו לפי תנאי אשראי שסוכמו עם העסק, ביחס למועד האספקה או הפקת החשבונית (במקרים רבים לקוחות לא עומדים בתנאים שסוכמו ומשלמים במועד מאוחר יותר. ישנם גם מצבים הפוכים שבהם לקוחות מקדימים תשלומים ביחס לסיכום. לשני אלו יש כמובן השפעה ישירה על תזרים המזומנים בבנק). התשלום לספקים מבוצע בדומה למצב עם הלקוחות לפי תנאי אשראי מסוכמים (שגם בהם לא תמיד עומדים העסקים) ביחס למועדי החשבוניות. תשלום משכורות מבוצע מספר ימים לאחר סיום חודש העבודה, תשלום לרשויות נעשה ב- 15 לחודש העוקב או לזה שאחריו במקרים מסוימים, תשלום לשכ"ד נעשה בדר"כ בכל חודש או בכל רבעון מראש וכך הלאה.

תמהיל זה של תקבולים ותשלומים שנגזר ממדיניות האשראי של כל אחד ואחד מהמרכיבים יוצר למעשה את תזרים המזומנים בפועל בחשבונות הבנק. מובן מאליו שבמצב כזה, ככל שאשראי התקבולים יהיה גדול יותר ביחס לאשראי התשלומים, הרי שהעסק יזדקק למסגרת אשראי גבוהה יותר לצורך מימון פעילותו. המשמעות היא שייתכן בהחלט מצב שבו העסק מרוויח לאורך זמן ואולם תמהיל אשראי התקבולים והתשלומים שלו מצריכים מסגרת אשראי גדולה ולעיתים גדולה מאוד ביחס למחזורי הכנסותיו. מצב הפוך יכול לקרות כאשר אשראי התקבולים קצר ביחס לאשראי התשלומים ואז ייתכן שבעסק מפסיד יהיה חשבון הבנק ביתרות חיוביות בתקופות מסוימות. כמובן שהמצב הזה לא יישמר לאורך זמן שהרי רווחיות עקבית תקזז בסופו של דבר את ההשפעה השלילית של מדיניות האשראי, כמו גם מצב שבו הפסד עקבי יקזז בסופו של דבר את אותה השפעה (אך בכיוון ההפוך).

דוגמאות לעסקים מהסוג הראשון בהם אשראי הלקוחות גדול בממוצע מאשראי הספקים הן רבות מאוד והן כוללות כמעט את כל ענפי המסחר העסקי, התעשייה והיצור. דוגמאות לעסקים בעלי תוחלת אשראי חיובית ניתן למצוא אצל ספקי שירותים (עורכי דין, רואי חשבון, מטפלים ומאמנים) וכן בעסקים קמעונאיים של מוצרים זולים יחסית כמו מסעדות, בהן הלקוח משלם מראש בעוד התשלום לספקים מבוצע הרבה יותר מאוחר.

חיזוי תזרים מזומנים – פשוט או מסובך?

כל פעילות עסקית מתורגמת בסופו של דבר לכסף. לזרם של תקבולים ולזרם של תשלומים ואלו, על ציר הזמן יוצרים את תזרים המזומנים. סקירת דפי הבנק מאפשרת לראות את תזרים המזומנים של העסק בעבר ואולם, החשיבות הגבוהה ביותר נמצאת דווקא ביכולת של העסק לחזות את תזרים המזומנים העתידי.

הסיבה לכך פשוטה. תזרים המזומנים חייב לעמוד במסגרות האשראי שקיבל העסק מהבנקים. אסור לו בשום אופן לחרוג מהן. חריגה ממסגרות אלו עלולה להעמיד אותו במצב מסוכן ועד לכדי בלתי הפיך כתוצאה מסירובו של הבנק לאפשר לו לחרוג. במקרה כזה עלול הבנק להחזיר לו תשלומים שביצע והמרחק מכאן ועד להגבלת פעילותו עלול להיות קצר מאוד. הגבלת החשבון תציב את העסק בפני אתגרים קשים ביותר מול ספקים שעלולים לבטל את מסגרות האשראי שלו מחשש שלא יעמוד בפירעון התחייבויותיו כלפיהם, מול לקוחות שיעדיפו שלא לרכוש ממנו מחשש שלא יוכל לספק את הסחורה אותה רכשו ממנו ומול עובדים שיחלו לחפש מקום עבודה אחר, מחשש לאיבוד מקום עבודתם ושכרם.

הדרך לצמצם את הסיכון הכרוך בחריגה ממסגרות האשראי בבנק היא לנהל תחזית תזרים מזומנים. תחזית תזרים המזומנים כשמה כן היא, היא אמורה לחזות את מצב חשבונות הבנק בכל יום ויום לעתיד לבוא. חיזוי תזרים המזומנים יאפשר לבעל העסק להיערך מבעוד מועד למצבים מעין אלו באמצעות הגדלת מאמצי גביית חובות לקוחות, דחיית תשלומים לספקים (בהסכמה ככל הניתן) או בקשה להגדלת מסגרות האשראי בבנק, וזאת עוד הרבה לפני שייקלע העסק לקושי תזרימי.

בניית תחזית תזרים המזומנים היא משימה הדורשת ידע ומיומנות ואולם היא אינה מסובכת בעיקרה במרבית המקרים. חריג לזה אלו עסקים שמבצעים מספר מצומצם של פרויקטים גדולים במיוחד בשנה ביחס להיקפי המכירות של העסק. היכולת לחזות את תזרים המזומנים בעסקים כאלו מורכבת הרבה יותר ולפיכך לא נדון בה במאמר זה. ואולם, במרבית העסקים שנהנים מריבוי עסקאות בכל חודש וחודש קל הרבה יותר לחזות את תזרים המזומנים ולנתח בצורה טובה למדיי את מצבי הטבע האפשריים.

להלן המרכיבים שצריכים לבוא לידי ביטוי בדוח חיזוי תזרים מזומנים, כל אחד ואחד מהם לפי המועד הקבוע או הצפוי. במקרים של אי בהירות לגבי מועד הפירעון (כמו עם חשבוניות לקוחות) נכון לנקוט בגישה שמרנית, קרי להניח את המועד המאוחר יותר:

  • הוראות קבע ופעולות קבועות כגון שכר עובדים, תשלומי רשויות, שכר דירה, הוצאות חשמל, מים, תקשורת, הנהלת חשבונות, ריבית, החזרי הלוואות וכדומה.
  • המחאות מלקוחות (תקבולים) והמחאות לספקים (תשלומים) שטרם נפרעו.
  • חשבונות וחשבוניות (של לקוחות ושל ספקים) שטרם נפרעו.
  • הזמנות שהתקבלו ואשר טרם יצאה בגינן חשבונית ללקוח. ראוי לציין בהקשר זה כי לצד ההכנסות הצפויות בגין הזמנות אלו יש להתחשב גם בהוצאות לספקים וקבלני משנה שצפויות להיגזר מהן. עיקר תשומת הלב יש לשים להזמנות אשר בגינן יצאו ו/או התקבלו חשבוניות חלקיות.
  • תחזית הכנסות עתידיות (שטרם התקבלו). מרכיב זה הינו הקשה יותר לחיזוי ואולם מודלים סטטיסטיים יכולים לנבא את הפעילות העתידית מתוך ניתוח מעמיק של פעילות העבר, ובהתייחס להשפעות חיצוניות כגון חגים, עונתיות וכדומה.

כל אלו מהווים את חומר הגלם להכנת דוח תחזית תזרים המזומנים ואולם על מנת להפיק את הדוח בפועל נדרשת תוכנה מתאימה. בשוק קיימות תוכנות שונות ומגוונות, לכל אחת מהן היתרונות והחסרונות שלה, אותם ניתן לבחון על מנת לבחור את המתאימה ביותר. כמובן שניתן להשתמש בקובץ אקסל לצורך זה ואולם שימוש באקסל יצריך מומחה לבניית תשתית הדוח והזנה מבוקרת וזהירה.

סיכון מחושב וחישוב הסיכון בתוכנית עסקית

אם הייתי צריך לתמצת את העולם העסקי לכדי שני מושגים מייצגים, הייתי בוחר להגיד שזהו עולם של סיכון וסיכוי. אם לא היה קיים הסיכוי (לייצר רווח) כמובן שלא היו קיימים עסקים בעולם ואולם ברוב רובם של המקרים, במקום שבו יש סיכוי, יתלווה אליו גם סיכון (להפסד של כסף, זמן ומוטיבציה).

ישנו מושג בכלכלה שנקרא חזית היעילות. חזית היעילות מתוארת באמצעות גרף שמציג את התשואה הנדרשת ביחס לסיכון שנלקח. חזית היעילות מציגה את התשואה שמשקיע רציונאלי יבקש לקבל כפונקציה של שיעור הסיכון שהוא מוכן לקחת על עצמו. הקשר הוא ישר. ככל שהסיכון גדול יותר כך יצפה המשקיע לפוטנציאל תשואה גבוה יותר ולהיפך, ככל שהסיכון נמוך יותר, כך יסכים המשקיע לוותר על תשואה גבוהה ולהיוותר עם תשואה נמוכה.

את הדוגמאות הטובות ביותר לכך ניתן לראות בשוק הפיננסי (בנקים, אג"ח, מניות). ישנם אנשים רבים שמוכנים להפקיד את כספם בבנק ולא לקבל שום ריבית וזאת בתמורה להבטחה שכספם יובטח מכל וכל. זאת אומרת שתמורת אפס סיכון, במצבים מסוימים אנשים יסכימו שלא לקבל שום תשואה. מצד שני, כאשר יפנה אליהם איש מכירות בקרן השקעות ויברר איתם את העדפתם לגבי מינון המניות המסוכנות בתיק, תהיה השאלה הראשונה שלהם – מה התשואה שעשה תיק עם סיכון דומה בעבר. ככל שנתח המניות גדול יותר כך הציפייה שלהם תהיה לתשואה גבוהה יותר שתושג עליו.

הדברים דומים ברמה העקרונית גם בעסקים. יזם שמעוניין להקים עסק או משקיע שמעוניין להשקיע בעסק אמורים להבין מה הסיכון ומה הסיכוי שלהם. כמובן ששאלה זו בכל הקשור לעסקים היא מורכבת הרבה יותר וכנשאלת השאלה לגבי הסיכוי צריך להבין כיצד בדיוק יחולק הרווח אם וכאשר יגיע, שהרי אם הרווח יצטבר בעסק ולא יחולק, הרי שהמשקיע אמנם ישקיע בעסק מרוויח אבל לו עצמו לא ייצא מזה דבר.

הסיכון מתייחס לצד ההשקעות וסכום ההפסד אליו יכול להגיע היזם או המשקיע בכל מיני מצבי טבע אפשריים. כאן חשוב להבין שהסיכון במקרים רבים לא מסתכם בהשקעה הראשונית שהוא שם לצורך הקמת העסק או רכישתו. במקרים בהם היזם או המשקיע ערב להתחייבויות העסק (וזה מה שקורה במרבית המקרים של עסקים קטנים ובינוניים) הרי שהפסדים כספיים שעלולים להיווצר בעסק עלולים להתגלגל בסופו של דבר לפתחו במידה והעסק ייכשל. ולכן תחשיב טווח ההפסדים מורכב הרבה יותר, ואולם ניתן לחשב ולאמוד אותו במסגרת של תוכנית עסקית מעמיקה, במצבי טבע שונים ומהם להסיק לגבי תוחלת רמת הסיכון.

כשמדובר בניתוח הסיכויים (הרווח שצפוי לייצר העסק לאורך הזמן), הדברים עוד מורכבים הרבה יותר. עסק זו לא עסקה חד פעמית שבסופה נקבע סכום הרווח או ההפסד. לעסק יש עליות ומורדות, תקופות טובות ותקופות פחות טובות. ניתוח מצבי הטבע האפשריים והרווח שעשוי לנבוע לבעלים לא ניתן לחישוב פשוט ובמקום זאת נדרש לגבש תוכנית עסקית מקיפה ויסודית, לבצע את התחשיבים ולבנות את מודל החיזוי. על מודל זה יש להריץ סימולציה שמדמה מצבי טבע שונים ביחס לקצב התפתחות המכירות, תעריפי המוצרים, עלויות הגלם וכל פרמטר מהותי אחר שעשוי להשפיע באופן מהותי.

את תוצאות התוכנית העסקית ניתן לתרגם לתועלת הכספית שעשויה לצמוח לבעלי המיזם במצבי הטבע השונים ובאמצעות אלו ניתן לקבוע את תוחלת הרווח הנקי הצפוי.

שני נתונים אלו – תוחלת הסיכון (ההפסד) ותוחלת הסיכוי (הרווח) אמורים לספק ליזם או למשקיע את האינדיקציה שתאפשר לו לקבל החלטה אם נכון או לא נכון לו להשקיע בעסק. כמובן שהחלטה זו היא סובייקטיבית לחלוטין. היא עשויה להתאים לאנשים מסוימים והיא לא תתאים לאחרים.

קריסת עסקים

מרבית העסקים החדשים לא ישרדו 3 שנים. בודדים יחצו את השנה החמישית. ספורים באמת יצליחו. מדוע?

הסיבה לכך נובעת במרבית המקרים מחוסר הבנה בסיסית של ניהול עסק, ובראש ובראשונה מהעדר ניהול כספים. הבשורה המשמחת והמצערת באותה מידה בכל העניין היא שבתהליך של הבראת חברות ניתן היה במרבית המקרים להימנע מהקריסה לו בעל העסק היה ער ו"מקשיב" לאינדיקציות במקום להתעלם מהן.

מגבלה אנושית מוכרת היא הרצון הטבעי לשקוע עם הראש בחול כמו בת יענה כשהאדם ניצב מול סיטואציה שהשלכותיה עלולות להיות קשות במיוחד. זה קורה לאנשים שמפתחים מחלה חמורה וזה קורה גם לבעלי עסקים שמרגישים שמשהו לא טוב קורה שם בעסק.

הבראת חברות – הדרך למנוע קריסת עסקים

הסימפטומים השליליים שצפים ועולים, ואשר באים לידי ביטוי בדרך כלל בקושי תזרימי בבנק אמורים לשמש כתמרור אזהרה חמור, בדיוק כשם שכאב גופני אמור להתריע על בעיה גופנית שיש לטפל בה. בשני המקרים, גם מצב החשבון וגם הכאב אלו אינן הבעיות עצמן אלא רק הסימפטומים ולכן כל ניסיון לטפל בהם באמצעות משכך כאבים (במקרה של כאב) או באמצעות הגדלת מסגרות האשראי (במקרה של העסק) במקום בתהליך מובנה ומוסדר של הבראת חברות רק יטשטש את קיום הבעיה עצמה ולמעשה יגביר בכך את הסיכון להחריף את הבעיה.

וכך יוצא שבעיות קטנות בעסק מצטברות ונהיות גדולות יותר ויותר. מה שהיה פעם פשוט וקל לפתרון הופך להיות סבוך ומורכב. בתחילה מצוקת האשראי גוררת את בעל העסק לבקש מהבנק להגדיל את המסגרות, להקצות הלוואות או להתחיל בביצוע ניכיונות שקים. לאחר מיצוי האפשרויות מול הבנק ובדרך כלל לאחר העמדת כל סוגי הערבויות שהיו ברשות בעל העסק הוא נאלץ לעכב תשלומים לספקים. בשלב הזה הלחצים מתחילים לצוף ולעלות בעוצמה מכל הכיוונים יחד. הספקים כבר מתחילים לחשוש לכספם ומקשים על אספקת סחורה נוספת. חלקם יידרשו תשלום במזומן. בשלב שבו תשלום המשכורות מתחיל להתעכב יימצא העסק כבר בבעיה קשה במיוחד שכן ברור כי בשלב הזה העובדים כבר מתחילים לחפש אלטרנטיבות. כמובן שהבנק מצידו יפעיל את הלחצים והוא עלול גם להפחית באחת את מסגרות האשראי במקרים בהם העסק נכנס לחריגות, אלא אם העסק נכנס להליך של הבראת חברות.

שלב כזה הוא כבר הרבה יותר מסובך לפתרון, כאמור. ולמרות זאת, ישנם מקרים שגם בסיטואציה מורכבת כמו זו ניתן, באמצעות תוכנית הבראת עסקים לחלץ את העסק מקריסה שנראית כוודאית, ואולם הפתרון לא יבוא בשום אופן מתוך הטעויות שנעשו עד כה (הגדלת מסגרות האשראי) אלא אך ורק כתוצאה מטיפול בשורש הבעיה, אותה בעיה מקורית שאילו הייתה מטופלת בהתחלה העסק לא היה מגיע למצב אליו הגיע.

מסתבר שברוב המקרים הבעיות מהן סובל העסק אינן סבוכות לפתרון, וזאת במידה והן מאובחנות ומטופלות על ידי גורם מקצועי בעל ניסיון. במרבית המקרים הבעיות תסבנה סביב כשלים ניהוליים, חוסר בקרה והעדר שליטה על התהליכים והפעילויות בעסק.

בעיות כמו התנהלות לקויה של העובדים, יעילות נמוכה, כפילות בביצוע משימות, צנטרליסטיות של הבעלים, העדר האצלת סמכויות לבעלי תפקידים, משימות שנופלות "בין הכיסאות", תהליכים לקויים של קבלת החלטות והעדר ניהול פיננסי – מהוות את עיקר הסיבות לכשלים. תוכנית הבראת חברות אפקטיבית אמורה לטפל מהשורש בבעיות אלו.

זיהוי הבעיות בזמן ומתן מענה הולם בצורת נהלים, הכשרה מתאימה והקפדה על ביצוע תקין ומדויק של הנהלים יביאו בהכרח לשיפור מיידי של ההתנהלות העסקית וזו תשליך על יעילות העסק והאפקטיביות של פעילותו ולאלו כמובן תהיה השפעה ישירה על הרווחיות ועל תזרים המזומנים של העסק.

לסיכום, הערנות של בעל העסק לאינדיקטורים שליליים והחלטה על בדיקה יסודית של מצב הדברים בעסק באמצעות תהליך הבראת עסקים תמנע מהעסק להגיע לקריסה בלתי נשלטת ובמקרים רבים תאפשר לו להגיע להצלחה ושגשוג.

ניהול כספים

לנהל עסק צריך לדעת. וככל שהעסק גדל כך רמת הקושי בניהול גדלה. המודעות לעובדה זו יכולה למנוע קשיים ואף כישלון עסקי.

ניתן להפריד את מערך הניהול לשני חלקים: החלק הראשון הוא הניהול המקצועי והוא אותו חלק שאחראי על תהליך היצור ואספקת המוצרים והשירותים, הניהול המקצועי של העובדים, ניהול המלאי ועל תפעול ותחזוקת מכונות היצור. החלק השני כולל בתוכו את כל המרכיבים שאמורים לתמוך בחלק הראשון קרי, ביצור ואספקת המוצרים והשירותים. החלק השני כולל את ניהול המשרד, ניהול השיווק והמכירות, ניהול השירות והתמיכה, ניהול משאבי אנוש, ניהול הכספים וכדומה.

בעסק זעיר הדברים פשוטים יחסית. היקף הפעולות מצומצם, יכולת השליטה על התהליכים קלה ואינה מחייבת ברוב המקרים מחשוב ותוכנות, את הכספים ניתן לנהל בקובץ אקסל פשוט ואפילו ידנית, הפעילות השיווקית מצומצמת והיא נסמכת על קשרים אישיים בדר"כ, והיא אינה מצריכה יכולות מקצועיות מיוחדות.

ואולם ככל שהעסק גדל, ואיתו מספר העובדים, מספר הלקוחות, מספר הספקים, כמות הפניות של לקוחות לקבלת שירות, גודל מלאי החלפים וחו"ג, מספר הטרנזקציות הכספיות, היקף האובליגו בבנק וכו' – כך גדלה מורכבות הניהול והיא מחייבת יותר ויותר ידע מקצועי ומשאבים ייעודיים.

אחד הנושאים המהותיים ביותר בניהול עסק הוא ניהול הכספים ולמרבית ההפתעה, דווקא מרכיב זה מוזנח ע"י בעלי עסקים קטנים ובינוניים רבים. הסיבה לכך נובעת מחוסר הבנה בסיסית בתחום ומאי הבנה של בעלי העסק את חשיבות העניין ואת הסיכונים הכרוכים בהעדר ניהול פיננסי מקצועי.

ישנם בעלי עסקים אשר נוטים לחשוב כי ניהול הכספים מסתכם בהוצאת חשבוניות ללקוחות, גביה והוצאת תשלומים לספקים. ובכן אלו הן פעולות טכניות בסיסיות שקשורות למערך ניהול הכספים אולם הן לחלוטין לא עומדות במרכז העניין. ניהול כספים תקין אמור לספק לבעל העסק הבנה לגבי המצב העסקי, לספק לו יכולת חיזוי לעתיד ולהתריע בפניו על מגמות שליליות בפעילות העסקית.

בעלי עסקים נוטים לתרגם את מצב החשבון בבנק כאינדיקטור מייצג לגבי מצב העסק. ובכן ברור שאינדיקטור זה לא מספק שום מידע בעל ערך בעניין רווחיות העסק והמצב בו הוא נמצא. עסק מרוויח יכול למצוא את עצמו בתקופות מסוימות עם צורכי מימון כבדים רק משום שלקוח משמעותי עיכב את התשלום או שהוא ביצע רכש משמעותי למלאי. מנגד יכול עסק שצובר הפסדים להיות בתקופות מסוימות עם יתרות חיוביות רק משום שהחליט לדחות תשלומים לספקים או שהצליח להקדים תקבולים מלקוחות. ברור שלאורך זמן תשתקף מגמת הרווחיות של העסק גם בחשבונות הבנק אולם בטווחי זמן קצרים לא ניתן להסיק ממצב היתרות בבנק דבר וחצי דבר לגבי רווחיות העסק, כאמור.

ניהול כספים תקין יאפשר לבעל העסק להיות מודע למצב הרווחיות של העסק, לנקודת האיזון אותה הוא חייב לחצות, לתחזית תזרים המזומנים במצבי טבע שונים, למצבת ההתחייבויות והיתרות הפיננסיות של העסק ועוד. הבנת כל אלו תאפשר לו לקבל החלטות שקשורות ביכולת ביצוע השקעות או רכישת ציוד, באפשרויות של העסק להתרחב ולקלוט עובדים, בהשפעה של מהלכים עסקיים על נקודת האיזון הצפויה, באפשרויות שלו להגדיל את שכרו וכן בצורכי המימון.

למותר לציין כי התנהלות מקצועית בענייני הכספים מוסיפה משקל רב בתמיכה של הבנק בעסק ובמוכנות שלו ללכת לקראתו. מנהל האשראי בבנק שיקבל מבעל העסק דוח תחזית תזרים מזומנים מפורט ומהימן יגרום לו להבין שהדברים בשליטה, שהעסק מנוהל באופן אחראי ושרמת הסיכון של העסק לפיכך, נמוכה יותר.

תוכנית עסקית

תוכנית עסקית מהווה למעשה תכנון פרטני של מיזם בהקמה או עסק בהרחבה. לפיכך תוכנית עסקית חייבת לכלול ולהקיף את כל אותם נושאים שעשויים להשפיע על אופן הקמת העסק והפעלתו, וכן על סיכוייו להצליח וסיכוניו להיכשל.

תוכנית עסקית מחייבת הגדרות ברורות

לכל סוג של מיזם יש מאפיינים ייחודיים אותם יש ללמוד ולהבין ואולם ישנם פרמטרים שחוזרים על עצמם בכל עסק, כמו: הגדרה ברורה של המיזם (במקרים רבים נוטים יזמים להגדיר באופן חלקי את המיזם ואת השירותים והמוצרים אותם הוא אמור לספק), הגדרת קהלי היעד הרלוונטיים, הבנת המתחרים והמוצרים אותם הם מציעים, הבנת היתרונות של המיזם ביחס למתחרים, הבנת חסרונותיו (עניין זה לא פחות חשוב מהבנת היתרונות), הבנת ערוצי השיווק הרלוונטיים איתם ניתן "להגיע" אל לקוחות היעד, קביעת תמחור המוצרים בהתייחס למחירים המקובלים בשוק ולערך המוסף שמציע המיזם ביחס למוצרים התחליפיים, זיהוי איומים צפויים או איתור הזדמנויות ועוד.

לתכנון הקמת המיזם והרצתו יש חשיבות גדולה מאוד. בעלי עסקים שנוטים להפחית בחשיבות השלב הזה יהיו חשופים הרבה יותר לכישלון המיזם שכן שלב זה מאופיין בצורך בהשקעות וביצירת הוצאות קבועות וכל זאת בטרם החלו להיווצר הכנסות, וגם כשהן כבר מתחילות להיווצר, הרי שקצב הגידול שלהן נמוך בדרך כלל ולוקח זמן רב עד הגעת העסק לנקודת האיזון.

ישנם יזמים שמחשבים את הסכום הנדרש להקמת העסק לפי ההשקעות הנדרשות בהקמתו ואולם נתון זה מהווה רק את אחד מהפרמטרים מתוך שניים. הפרמטר השני שחשיבותו גדולה ובמקרים רבים גדולה אף יותר מחשיבות הפרמטר הראשון הוא הסכום הנדרש לתפעול העסק עד הגעת ההכנסות לנקודת האיזון. בשלב זה צובר העסק הפסדים בכל חודש וחודש ואלו עלולים להצטבר לסכומים גדולים מאוד.

ואולם, בעוד את סכומי ההשקעות הנדרשים קל בדר"כ לחשב מראש הרי שאת הסכום שנדרש למימון ההפסדים עד לנקודת האיזון קשה הרבה יותר לחשב ואלו מהווים את עיקר הסיכון של המיזם לקרוס לפני שיגיע לרווחיות. הדברים הולכים ומסתבכים ככל שהיכולת לחזות את התוצאות העסקיות קטנה. כך לדוגמא, חיזוי קצב התפתחות ההכנסות של גלידריה חדשה אשר מיועדת להיפתח במרכז מסחרי הומה אדם תהיה קלה הרבה יותר מחיזוי קצב התפתחות המכירות של עסק דומה במרכז מסחרי חדש שרק נפתח בשכונת מגורים חדשה שאמורה להתאכלס בהדרגה בשנתיים הקרובות ואשר בה נתוני הביקורים של צרכנים פוטנציאליים פשוט אינם ידועים. בקצה הסקלה נמצאים מיזמים חדשנים אשר באים לספק פתרונות לצרכים חבויים שמצריכים שינוי בהרגלי צריכה מצד הלקוחות. ואכן, מרבית הסטארט-אפים נידונים לכישלון צורב עוד בטרם יתחילו לייצר הכנסה.

תוכנית עסקית מקצועית ומעמיקה אמורה לספק בין היתר את האומדן לגבי סכום ההון שיידרש והיא אמורה לאפשר לבצע ניתוחי רגישות שימחישו את השינוי בסכומי ההשקעה שיידרשו כפונקציה של שינויים בהנחות היסוד כמו שינוי בקצב ההתקדמות של המכירות, שינויים בתקציבי השיווק שיידרשו ועוד.

ואולם זו רק אחת ממטרותיה של תוכנית עסקית. המטרה השניה שחשיבותה אינה פחותה מזו היא היכולת להעריך את התוצאות העסקיות הצפויות במצבי טבע שונים ולנתח את הסבירות להתהוות כל אחד ממצבי הטבע הללו. לניתוחים אלו ישנה חשיבות רבה לצורך קביעת כדאיות ההשקעה במיזם שכן ככל שהיחס בין רמת ההשקעה הכוללת הנדרשת ביחס לרווח המצטבר הצפוי בפרק זמן מוגדר גבוה יותר, כך האטרקטיביות של המיזם תהיה נמוכה יותר ולהיפך. כל שיחס זה יהיה נמוך יותר כך אטרקטיביות המיזם תגדל.

כאמור, על מנת לבנות תחזית בעלת היתכנות סבירה אשר תוכל לשמש לצורך ניתוח סיכון/ סיכוי, חובה להתבסס על הנחות יסוד הגיוניות ואת אלו יש לאסוף או להעריך מתוך למידת השוק, הבנת המתחרים, איסוף נתונים סטטיסטיים וכדומה.

מתי נכון לשקול סגירת מרכז רווח

ישנם עסקים רבים שמפעילים מספר מרכזי רווח שונים. כל מרכז רווח אחראי על תחומי מוצרים או שירותים מסוימים. ישנם מקרים רבים בהם עסקים ממשיכים לפעול במלוא המרץ בכל מרכזי הרווח שהתפתחו אצלם עם השנים בעוד ייתכן כי חלק ממרכזי רווח אלו כבר אינם אפקטיביים, הם מפסידים והם מהווים נטל על מרכזי הרווח האחרים שמייצרים רווח ובכך גורמים להפחתת הרווחיות הכללית של העסק, ולעיתים אף גוררים אותו להפסד. במקרים כאלו חובה לבחון ולשקול מחדש את כדאיות ונכונות המשך פעילותם. ייעוץ עסקי מקצועי יכול לספק תשובות מאוד ברורות לעניין זה.

התרומה של ייעוץ עסקי מקצועי

העניין מתחיל להיות מורכב יותר כאשר אותם מרכזי רווח מפסידים מהווים גורם משלים למוצרים הרווחיים ובהיעדרם ייתכן כי יסבול העסק מנטישה של לקוחות. במקרים כאלו אין ברירה אלא להסתכל על מרכזי הרווח המשלימים כמקשה אחת ולנתח בסיוע יועץ עסקי מיומן מצבי טבע אלטרנטיביים של סגירת חלק ממרכזי הרווח, תוך בחינת המשתמע מכך ביחס למרכזי הרווח האחרים ועל החברה כולה.

ישנם מקרים הפוכים בהם בעל העסק יוזם במודע צעדים בהם הוא מפסיד, ואפילו באופן משמעותי על מוצרים מסוימים וזאת בכדי לייצר אימפקט שיווקי כזה שיביא אליו קהל לקוחות גדול שירכוש סל מוצרים כזה שיספקו לו רווח עודף מספק. ולכן בתחשיב הכולל הוא אמנם "הקריב" את הרווחיות של מוצרים מסוימים אולם הדבר נעשה מתוך שיקול דעת ותכנון מראש, שגובה בתחשיבים מצד יועץ עסקי.

דוגמאות לכך ניתן לראות פעמים רבות ברשתות מזון. כולם זוכרים את מבצעי העוף בשקל של רמי לוי. ברור לחלוטין שמכירת עוף שלם בשקל אחד הסבה בפני עצמה נזק כספי לרשת ואפילו משמעותי ואולם ברור לכל בר דעת שאדם שהגיע לקנות את אותו עוף בשקל כתוצאה מהקמפיין הפרסומי, ירכוש ביחד איתו סל מוצרים בשווי 500 ₪ בממוצע. ובכן הרווחיות לסל המוצרים כולו מקזזת את ההפסד של העוף בשקל ומייצרת רווחיות משוקללת גבוהה, כזו שאיתה הרשת יכולה להרגיש מסופקת. את ההפסד שנוצר כתוצאה ממכירת העוף בשקל ניתן לייחס להוצאות שיווק שכן אלו שימשו כפיתיון.

ואולם במקרים רבים, עסקים ממשיכים להפעיל מרכזי רווח מפסידים ללא שום הגיון וללא שום צורך וזאת רק מכוח האנרציה, מתוך הרגל רב שנים, ומהסיבה שהם לא עצרו לחשב ולחשוב אם אכן מרכזי רווח אלו אכן תורמים לעסק, אם בעצמם ואם בסיוע של ייעוץ עסקי. כמובן שמקרים אלו אסור שיתקיימו לאורך זמן ונכון היה להיוועץ עם יועץ עסקי כאשר חשש כזה קיים.

נכון שאין למהר ולהסיק מסקנות מרחיקות לכת לגבי מרכזי רווח מפסידים ונדרש לבחון את הדברים בפרספקטיבה של זמן ולאחר מחשבה מעמיקה בדבר האפשרויות לייעל את מרכז הרווח ולהחזיר אותו לפסי הרווחיות ואולם אם עדיין לאחר כל זה מסתמן כי למרכז הרווח אין היתכנות העסקית כלכלית, הרי שאין מנוס מלבצע שינויים מרחיקי לכת, עד לכדי מכירה או סגירה. כמובן שהחלטה כזו צריכה להילקח מתוך זהירות ומחשבה ורצוי מאוד לקחת ייעוץ עסקי מקצועי.

ראוי לציין בהקשר זה כי מכירת מרכז רווח מפסיד (וכל שכן מרוויח) יכולה להניב תוצאות מפתיעות לטובה שכן עצם היות אותו מרכז רווח הפסדי בעסק, אין זה אומר שהוא לא יכול לייצר רווחיות בעסק אחר. כך לדוגמא, חברה שמייצרת מוצרים לבית ונמצא כי מרכז הרווח שאחראי על יצור ושיווק כסאות מעוצבים מסב נזק כלכלי, עשויה למצוא גורם שישמח לרכוש את קו היצור והאספקה של החברה ולו בגלל שקהל לקוחותיו גדול הרבה יותר והוא יכול להגדיל בסדרי גודל את מכירותיו במאמץ שיווקי זניח או משום שקו היצור שלו יעיל הרבה יותר.

חשיבות הסינרגיה בשותפות עסקית

"סינרגיה היא פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה טובה יותר מצירוף פעולות כל הגורמים בנפרד" (מתוך ויקיפדיה). בעסקים, המשמעות של סינרגיה באה לידי ביטוי בשיתופי פעולה בין עסקים שמייצרים רווחיות מאוחדת גבוהה יותר מאשר חיבור הרווחיות של העסקים עצמם. סינרגיה ניתן להשיג במגוון רחב של אפשרויות. האלטרנטיבה הקיצונית נמצאת במיזוג בין עסקים. מיזוג זהו מצב שבו שתי הישויות חדלות להתקיים כישויות עסקיות עצמאיות ובמקומן נכנסת לפעולה ישות עסקית חדשה המכילה את פעילות שתי החברות ומוסיפה עליהן את הערך המוסף שמתקבל כתוצאה מחיבורן. אלטרנטיבות אחרות יכולות להתקיים באמצעות סוגים של שיתופי פעולה בין עסקים.

על מנת שתחול הסינרגיה חייבים להיות גורמים שמשותפים לאותם עסקים. גורמים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי במספר אופנים: ברמת השיווק (קהלי יעד דומים), ברמת התפעול (לצורך צמצום בהוצאות), ברמת מערך היצור (לצורך שיפור קו היצור), ברמת תהליכי היצור (לצורך ייעול ניצולת העבודה), ברמת הספקים (להעלאת כוח הקניה והוזלת העלויות) וכדומה.

לצורך ההמחשה, להלן מספר דוגמאות שמאפשרות מצב של סינרגיה. כמובן שאלו מהוות רק מקצת ממרחב האפשרויות הקיימות לשיתופי פעולה ויצירת סינרגיה אולם אלו יכולות להמחיש את הפוטנציאל הגלום בסינרגיה העסקית:

  • מיזוג של שתי חברות המתחרות בניהן עם מוצרים או שירותים דומים לטובת קהל לקוחות מסוים. זהו מיזוג קלאסי של שתי חברות שעושות למעשה את אותו הדבר – מייצרות את אותם מוצרים או מספקות את אותם השירותים עבור אותם קהלי יעד. מיזוג של חברות כאלו הוא פשוט יחסית ברמת העשייה עצמה. בנוסף, פוטנציאל ההתייעלות והשבחת הרווחיות גדול מאוד. פוטנציאל זה ניתן למימוש דרך צמצום ניכר של הוצאות התקורה כתוצאה מאיחוד משרות (בעיקר ניהוליות), צמצום הוצאות תקורה (הנהלת חשבונות, ביטוחים, הוצאות תקשורת וכדומה) צמצום שטחים (הוצאות שכ"ד, מיסי עירייה, הוצאות חשמל וכדומה) והעברת ידע ייחודי מאחת לשנייה לצורך התייעלות הדדית. בנוסף לזה, איחוד כזה יכול להוות משקל גדול הרבה יותר מול המתחרים וכן מול הספקים בכל הקשור להפחתת עלויות הגלם. בסופו של דבר, נקודת האיזון של החברה הממוזגת צפויה להיות נמוכה משמעותית מסכום נקודות האיזון של שתי החברות וזאת בעוד רמת ההכנסות אינה צפויה להיפגע לחלוטין.
  • מיזוג של שתי חברות משלימות. מיזוג כזה מקפל בתוכו אתגרים שנובעים מעצם השוני בין העסקים. מוצרים משלימים הינם מוצרים שונים. תהליכי היצור או אופן השירות שונים, כמו גם שיטות העבודה והניהול הרלוונטי להן, ולכן מיזוג בין חברות כאלו מצריך עבודת הכנה מורכבת יותר. ואולם, הפוטנציאל הסינרגי הגלום במיזוג כזה עשויה לעלות במקרים מסוימים אפילו על המקרה הקודם שכן היכולת של החברה הממוזגת להציע לקהל הלקוחות מגוון רחב יותר של מוצרים כולל חבילות שכוללות מוצרים משלימים מקפלת בתוכה פוטנציאל עסקי גדול מאוד.
  • חבירה עסקית לצורך שיווקי. חבירות כאלו קורות חדשות לבקרים בתחומים עסקיים רבים. חבירה כזו יכולה לבוא לידי ביטוי בהפניות הדדיות של לקוחות והיא יכולה להמשיך עד לכדי שימוש אקטיבי ברשימות התפוצה של חברה אחת לטובת החברה האחרת. ברור שלשיתופי פעולה כאלו פוטנציאל עסקי רב שכן כל אחת מהחברות יכולה ליהנות מפרי עמל רב שנים ועתיד השקעה של החברה האחרת.
  • משרד שיתופי לצורך צמצום הוצאות. גם סוג זה של סינרגיה בא לידי ביטוי במקרים רבים, בעיקר במשרדים נותני שירות כמו משרדי עורכי דין, רו"ח, יועצים וכדומה. במקרים כאלו חוברים שני עסקים לצורך אחד ויחיד והוא שכירה משותפת של מקום ולעיתים גם שירותי משרד. מהלך כזה מפחית את נקודת האיזון לכל אחד מהעסקים ובכך תורם לסינרגיה הכללית.