מה לעשות בכדי להימנע מקריסה עסקית?

מדי שנה קורסים בישראל עשרות אלפי עסקים. אם לדייק, מספר העסקים שקרסו במהלך שנת 2017 עמד על 43,200 עסקים. 99% מהם הינם עסקים קטנים ובינוניים. המשמעות היא שעל כל 10 עסקים שנפתחו, נסגרו 9 (מאלו שנפתחו באותה שנה או עסקים שנפתחו בשנים קודמות). נתון זה מצמרר בעיקר לנוכח ההבנה של מה שעובר על אותם בעלי עסקים שאיבדו באחת את מקור פרנסתם, את חסכונותיהם ולעיתים גם נותרו עם חובות כבדים ואף הגיעו לפירוק התא המשפחתי שלהם.

השאלה הנשאלת היא האם באמת כל מקרי הקריסות הללו היו מוצדקות. האם לכל העסקים הללו לא הייתה זכות קיום. האם קריסת כל העסקים הללו הייתה גזירה משמים. התשובה היא כמובן שלילית. חלק ניכר מהעסקים הללו יכלו להמשיך ולהתקיים לו רק עשו את הצעדים הנכונים שהיה עליהם לעשות, ובעיתוי הנכון. הם היו יכולים להתקדם ולצמוח ולהרוויח ולפרנס את בעליהם ואת העובדים שהועסקו אצלם.

אז מדוע זה קורה? מדוע בכל שנה נסגרים למעלה מ- 40 אלף עסקים? מדוע בכל יום עבודה נסגרים כ- 170 עסקים? התשובה לשאלה הזו נובעת ברובה מתופעת בת היענה. תופעה זו מגלמת את הנטייה של אנשים להתעלם מנורות אזהרה ולחשוב שעצם ההתעלמות תגרום לבעיות להיעלם. העניין הוא שהבעיות לא נעלמות, הן מתחפרות ומצמיחות שורשים נוספים וככל שההתעלמות חזקה יותר כך התוצאה בסופו של דבר הרסנית יותר.

אבל גם להתעלמות מנורות האזהרה יש סיבה. זה לא נובע באמת מהרצון להתעלם מהצרות שהולכות ומתקרבות. זה נובע משילוב של העדר הבנה של בעלי העסק את שורש הבעיה, תחושת חוסר האונים ביכולת לפתור את הבעיה וחשיבה מוטעית ביחס ליכולת של גורמים מקצועיים לסייע.

העניין הוא שאם הנזק היה קטן באופן שניתן היה להכלה, אזי שום דבר משמעותי לא היה קורה. אבל כשמדובר בנזק בלתי הפיך שעתיד להיווצר מהקריסה של העסק, אזי אין לבעלי העסק את הפריווילגיה אלא להתייחס אל הסימפטומים המנבאים את בוא הסכנה במלוא הרצינות והדחיפות.

ולמרבה האירוניה, הדברים פשוטים הרבה יותר ממה שהם נראים. האינדיקציה להתדרדרות מצב העסק צפה ועולה בדרך כלל עוד הרבה לפני שהעסק נמצא בצרות. מצב תזרים המזומנים מורע, לקוחות מתחילים להתלונן על רמת השירות המתדרדרת, תשלום לספקים נדחה מקורח הנסיבות וכדומה. סימפטומים כאלו מחייבים את בעל העסק לעצור בכדי לקבל אבחון מקצועי ומהימן לגבי מצב העסק.

האבחון צריך לכלול בראש ובראשונה ניתוח של המצב הפיננסי, וזה כולל ניתוח של דוחות הרווח והפסד, ניתוח נקודת האיזון של העסק ביחס למחזורי המכירות הממוצעים שלו, ניתוח יתרות פיננסיות לזכות ולחובה והפער בניהן, חיזוי תזרים המזומנים ובחינת מצבת האוליגו ביחס לצרכים האמיתיים של העסק. כל אלו אולי נראים כסינית בעיני אלו שאינם עוסקים בפיננסים ואולם עבור אנשי מקצוע אלו ניתוחים פשוטים למדיי שאינם מצריכים מאמץ גדול.

ניתוח המצב הפיננסי מאפשר להבין את מצב העסק באותה נקודת זמן, ואולם ניתוח פיננסי תדיר, שמתבצע אחת לרבעון יאפשר להבין את המגמה בה נמצא העסק, ולזה ערך רב משמעות, שכן המגמה היא זו שאמורה לייצר רוגע או לחילופין להאיר את נורות האזהרה. ניתוח כזה מאפשר להבין שהעסק נמצא בבעיה עוד זמן רב לפני שהבעיה צפה ועולה כלפי חוץ, ומשתקפת בחשבונות הבנק וברמת שביעות הרצון הפוחתת של הלקוחות.

חשוב לציין בהקשר זה כי ניתוח חלקי של הנתונים לא יאפשר במרבית המקרים להבין את מצב העסק לאשורו. לדוגמא, ניתוח תחזית תזרים המזומנים לכשעצמה עשוי להראות שמצב העסק טוב ואולם יסתבר בסופו של דבר כי הדבר נובע רק כתוצאה מהקדמת תקבולים של לקוח גדול.

בשורה תחתונה, מעקב וניתוח פיננסי באופן שוטף ורציף יאפשר לוודא שהעסק במצב טוב ואינו עומד בפני סכנה ובמידה ומצבו מורע, ידע זאת הבעלים מספיק זמן מראש בכדי שיוכל להיערך ולתקן את הדרוש תיקון, בכדי להחזיר את העסק לפס הרווחיות.