פרק 13 – לשחרר את צוואר הבקבוק

מחזור חיים של עסק מאופיין בדרך כלל, בשלביו הראשונים, בהתפתחות מואצת וחדה. אולם עם הזמן מתמתן גרף ההתפתחות והעסק נכנס לסוג של סטגנציה, שבו רמת ההכנסות שומרת על ממוצע עקבי עם סטיות קלות למעלה או למטה. הסיבות לכך שונות וּמגוונות, אך בדרך כלל אין הן נובעות מכך שהעסק הגיע לרוויה וּלמיצוי. פעילותו של כל עסק נגזרת למעשה מהתשומות העומדות לרשותו – כוח אדם, מכונות וציוד, תקציבי השיווק והפרסום, מסגרות האשראי וכולי. אופן הפעלת תשומות אלו יקבע למעשה את השורה התחתונה בדוח הרווח וההפסד – את רמת המכירות ואת הרווח....

פרק 13 - לשחרר את צוואר הבקבוק

מחזור חיים של עסק מאופיין בדרך כלל, בשלביו הראשונים, בהתפתחות מואצת וחדה. אולם עם הזמן מתמתן גרף ההתפתחות והעסק נכנס לסוג של סטגנציה, שבו רמת ההכנסות שומרת על ממוצע עקבי עם סטיות קלות למעלה או למטה.

הסיבות לכך שונות וּמגוונות, אך בדרך כלל אין הן נובעות מכך שהעסק הגיע לרוויה וּלמיצוי.

פעילותו של כל עסק נגזרת למעשה מהתשומות העומדות לרשותו – כוח אדם, מכונות וציוד, תקציבי השיווק והפרסום, מסגרות האשראי וכולי. אופן הפעלת תשומות אלו יקבע למעשה את השורה התחתונה בדוח הרווח וההפסד – את רמת המכירות ואת הרווח. כמובן שהתנאי ההכרחי הוא שמנגד יהיו ביקושים למוצרים וּלשירותים שמספק העסק.

היקף הביקושים העומד בפני כל עסק שאינו מונופול, או שאינו מספק את מרבית ביקושי השוק בתחומו, גדול באופן משמעותי ביחס להיקפי פעילותו בפועל. דהיינו, פוטנציאל הגידול של מרבית העסקים (כל אחד בפני עצמו ולא כמקשה אחת) בהחלט גדול.

 

האם העסק באמת תקוע?

עסק במצב של קיפאון יימצא בדרך כלל כשלפחות אחד ממשאביו החיוניים (אלו הנמצאים על הציר הקריטי של פעילות הייצור שלו) מוצה עד תום. העסק הגיע אפוא לרוויה ולא ניתן להפיק ממנו תפוקות נוספות במתכונת ההפעלה הנוכחית (שלאו דווקא מבוצעת ביעילות).

הדוגמאות לכך הן רבות, החל במצוקת הזמן של בעל העסק המתמודד עם הפעילות השוטפת ואינו מסוגל "להרים את הראש" להקצות זמן לפיתוח העסק, דרך מגבלות תקציבי הפרסום והשיווק, וכלה במחסור בכוח אדם, מחסור באמצעי ייצור, שטח פיזי מוגבל, מגבלות מימון וכדומה.

בשלבי ההתפתחות הראשונים של עסק חדש, נעשה שימוש חלקי במשאבים העומדים לרשותו. לפיכך אין מעצורים הנמצאים על הנתיב הקריטי המונעים ממנו להתקדם, וּמכאן נובעת צמיחתו החדה. ככל שיגדל העסק ויתפתח – ינוצלו משאביו באופן משמעותי יותר עד שחלקם יגיעו למיצוי וּלרוויה, והם למעשה יקבעו את נפח הייצור שאותו מסוגל העסק לספק, וזאת גם כאשר שאר המשאבים יִוותרו בעומס חלקי בלבד.

 

אז מה עושים?

כדי להשתחרר ממצב הקיבעון וּלאפשר לעסק לצמוח, נדרש תחילה לזהות את "צווארי הבקבוק" המונעים ממנו להתקדם, וּלאחר מכן לשחררם. שחרור "צווארי הבקבוק" אינו מחייב בהכרח גידול בהוצאות. במרבית המקרים, מהלך של התייעלות ושל שיפור שיטות העבודה יאפשר לשחרר חלק מהמשאבים הקיימים בעסק ואותם להפנות למטרת הרחבת הפעילות.

המקרים הפשוטים לזיהוי נמצאים בתהליכים ממוכנים, שבהם מכונה מסוימת נמצאת במצב של עומס מלא (תפוקה מקסימאלית). אלו גם המקרים שפתרונם הוא הפשוט ביותר, אם באמצעות הוספת משמרות עבודה ואם בהוספת מכונות לקו הייצור.

המקרים הסבוכים יותר נמצאים בגורם האנושי, במקרים שבהם מנהל, ראש צוות או עובד מונעים למעשה מהעסק להגדיל את תפוקות הייצור, אם בשל מחסור בידיים עובדות (בדרך כלל עובדי ייצור) ואם בשל התנהלות אטית וקושי בקבלת החלטות (בדרך כלל בדרג מנהלים וּמנהלי צוותי עבודה).

זיהוי של צוואר הבקבוק יכול להיות משימה הדורשת ניתוח מקצועי ועמוק יותר, בפרט כאשר העסק מייצר מִגוון מוצרים בתהליכים שונים העושים שימוש באותם משאבים. אולם ניתוח פשוט של התהליכים בעסק יוכל לאפשר גם למנהל לא מיומן לזהות את הגורמים ה"חשודים" כגורמים המעכבים, וּבכך לצמצם את טווח האפשרויות.

בכל מקרה, מהלך שמטרתו הגדלת נפח הפעילות של עסק, מצריך ניתוח יסודי וּמקצועי של המצב הקיים, תכנון מפורט, תקצוב, הערכות פיננסית ותכנית מפורטת ורציונאלית שאותה יש לבצע על ציר הזמן.

תכנון כזה יוביל בסבירות גבוהה להתפתחות של העסק עד לשלב הבא, שבו אחד מהמשאבים החיוניים יהפוך להיות "המעצור התורן", וחוזר חלילה.

כאשר נראה כי העסק תקוע, נסה לזהות את הגורם המעכב שנמצא על צוואר הבקבוק וּלשחרר אותו. שחרורו יביא להגדלה מיידית של כושר הייצור