ניהול עסק מזווית אחרת

 

ניהול עסק מזוית אחרת- פתיחת דלתות להצלחה

 

החיים הם רצף של הזדמנויות להצלחה ולהגשמה עצמית. כל יום עשוי שיהיה פתחו של הדבר הטוב הבא או שיכול פשוט לעבור לו, בדיוק כמו קודמו, בלי כיוון ובלי מטרה כאילו נותרו לנו מספר לא מוגבל של ימים במלאי חיינו. הקלות הבלתי נסבלת של הפאסיביות שבהחלטה, של ה- 'לא להחליט' כאילו בכך אנו פוטרים עצמנו מלהחליט היא האשליה בהתגלמותה, שהרי בעצם אי ההחלטה אנו מחליטים שלא לעשות ואם החלטנו שלא לעשות אז הרי מה עשינו אם לא החלטה.

 

חיינו מתגלגלים להם כרצף אקראי בתוך סדר מושלם לכאורה. סיימנו את בית הספר היסודי ועברנו ללמוד מחשבים אך ורק כי זה המקצוע הכי נחשב והכי יוקרתי ובמקרה גם התקבלנו. משם למדנו, השכלנו, עבדנו, התמחינו, הובלנו עד היותנו בעלי שם בפיתוח אלגוריתמים מורכבים למערכות זמן אמת בחברה בעלת שם עולמי, ואנחנו בכלל רצינו להיות רופאים, אלא שלא היית אופציה כזאת... אז לפני 20 שנה בהיותנו בני 15...

 

בכל בוקר אנחנו קמים ליום חדש, לאותה רוטינה, לסדר פעולות קבוע. בכל יום אנחנו הולכים לעבודה, לאותה העבודה גם אם מדי כמה שנים התפאורה משתנה לה, ועושים בדיוק אותו דבר, אפילו באותו סדר, גם מבלי שנרגיש (או שנודה) בכך. בכל יום אנחנו מחליטים עשרות רבות של החלטות שלכולן מכנה משותף אחד – כולן החלטות של לא להחליט. קוראים לזה שגרה, רוטינה. אני קורא לזה הדרך הבטוחה אל עולם משעמם, עולם שכולו פחות טוב.

 

אילו היינו מרשים לעצמנו לשנות מהרגלנו הקבועים ואפילו רק במעט, לנעול את נעל שמאל קודם לנעל ימין על אף שעד היום החלטנו אלפי פעמים (באופן פאסיבי) על ההפך, אילו היינו עוצרים מדי פעם כדי להרהר בכל אותם דברים אוטומטיים אותם אנו עושים, לפיהם אנו פועלים, איתם אנו מבלים ובהם אנו עוסקים, אילו רק היינו סוטים בדרך חשיבתנו המובלת והיינו קצת יותר מובילים, הרי שעולם חדש ונפלא עשוי היה להתגלות לנו בכל פעם מחדש. הרי שרצף ההזדמנויות היה נגלה בפנינו במלוא הדרו, הרי שכל יום היה עשוי להיות פתחו של הדבר הטוב הבא...